פסק-דין בתיק רע"צ 38883-11-11

1.         בפני בקשת רשות ערעור, על החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל אלכס אחטר מיום 25.10.11, לאשר את בקשת המשיב להגדלת חוב בתיק הוצאה לפועל מספר 12-04541-10-8 בגין הוצאות שהוציא המשיב לבניית גדר שאותה, על פי פסק דין שהוגש לביצוע, היה על המערערים לבנות (להלן: " ההחלטה").

            החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כבערעור גופו.

2.         ראשיתו של ההליך, בת"א 1720/03 שהגיש המשיב כנגד המערערים בבית משפט זה. במסגרת הליך זה  ניתן ביום 27.09.04 תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים. סעיף 1(ד) להסכם הפשרה קבע כי הזזת הגדר הקיימת למיקום החדש עפ"י הסימון במפה שצורפה להסכם, תעשה על חשבון המערערים ועל-ידם.

3.         ביום 18.11.05 הגיש המשיב המרצת פתיחה ה"פ 223/04 לביטול הסכם הפשרה בשל טענתו להפרה על ידי המערערים. ביום 14.08.05 ניתן פסק דיני בהמרצת הפתיחה, ולפיו הסכם הפשרה בוטל.

            על פסק הדין האמור בה"פ 223/04, הגישו המערערים ערעור (ע"א 1876/05), ובמסגרתו נתן תוקף בית המשפט המחוזי בחיפה להסכמות הצדדים (בעקבות הצעת ביהמ"ש), אשר על פיהן היה על המערערים להקים גדר באופן ובתנאים שנקבעו בפסק הדין.

4.         המערערים לא טענו כי לא ידעו על פסק הדין. להיפך, הם מודים כי ידעו על פסק הדין (ס' 7 להודעת הערעור). אשר לפתיחת תיק ההוצל"פ לביצועו של פסק הדין - המערערים 1,3 מודים בקבלת האזהרות (ס' 10 להודעת הערעור).

            חרף העובדה כי המערערים , כולם, ידעו על פסק הדין, שניתן בהסכמתם, והמערערים 1,3 אף מודים כי קיבלו את האזהרות לפיהן נפתח תיק הוצל"פ לביצועו, לא ביצעו המערערים את המוטל עליהם לפי פסק הדין. יודגש כי המערערים הם בני משפחה אחת ומיוצגים ע"י עו"ד אחד ואם ידעו המערערים 1,3 על פתיחת תיק ההוצל"פ   הדעת נותנת כי המערער 2 ידע אף הוא על כך. ראוי לציין כי המערערים גם אינם טוענים כי המערער 2 לא ידע על פתיחת תיק ההוצל"פ, והם טוענים רק כי לא קיבל את האזהרה.

5.         ביום 04.07.10, לבקשת המשיב, ולאחר שהמערערים לא ביצעו את פסק הדין, ניתנה החלטת כבוד רשם ההוצאה לפועל שמעון רומי, המאשרת למשיב לבצע את פסק הדין על חשבון המערערים.

            המערערים טוענים כי לא קיבלו החלטה זו.

            אף אם לא קיבלו המערערים החלטה זו אין בכך טעם מספיק לקבלת עירעורם, שכן היה עליהם לבצע את המוטל עליהם על פי פסק הדין בסמוך לאחר נתינתו, ולכל המאוחר בסמוך למועד בו נמסרה להם האזהרה. משלא עשו כן היה עליהם לצפות כי תינתן החלטה בדבר ביצוע הפעולות וחיובם בהוצאות ביצוען.

6.         המערערים טענו, הן בפני הרשם (סעיף 9 לתגובה לבקשה להגדלת חוב מיום 25.10.11) והן בבקשת רשות הערעור , כי הם "ניסו נואשות" לקיים את פסק הדין ויצרו קשר  עם המומחה, אך זה סירב לשתף פעולה ואף לא הגיע לשטח לבצע את המדידות. טענה זו נטענה באופן סתמי שכן לא צורפה כל ראיה לעניין זה , ולניסיונות שעשו לקיים את פסק הדין.

7.         בעיקרי הטיעון שהגישו העלו המערערים לראשונה גירסה חדשה ולפיה שילמו למודד וזה יצא לשטח לבצע מדידות (ראה סעיף 2 לעיקרי הטיעון).

8.         אני דוחה טענה זו מכמה טעמים:

א.         המדובר בטענה עובדתית שנטענה לראשונה רק בעיקרי הטיעון.  בבקשת הרשות לערער, כמו גם בכל הבקשות והתגובות שהגישו המערערים לרשם ההוצאה לפועל, הייתה גירסת המערערים כי פנו למודד אך זה סירב  לשתף פעולה ולא יצא לשטח ולא עלתה כל טענה כי שילמו למודד או כי זה יצא לשטח וביצע מדידות.

            ברור כי ההבדל בין הטענות הנו כהבדל שבין שמיים לארץ, הן אינן יכולות לדור בכפיפה אחת ואין לשעות לכן לטענה עובדתית חדשה זו.

ב.         על פי פסק הדין היה על המערערים להפקיד את שכר המודד בידיו של עו"ד ביידוסי, ולא הוצגה על ידם ראיה לכך שכך פעלו, אף שבקלות היה ניתן להוכיח הפקדה כזו לו אכן בוצעה. מעבר לכך, טענתם לפיה שילמו למודד , אינה מתיישבת עם האופן שנקבע בפסק הדין.

ג.          השינוי האמור בין גרסאות המערערים,  מערער את מהימנותם, ומעל לכל הוא  מצביע  על כך שהמערערים עצמם מבינים את הקושי העולה מכך שהם לא פעלו כנדרש לביצוע פסק הדין.

9.         בנסיבות שבהן לא בוצע פסק הדין על ידי המערערים הרי רשם ההוצאה לפועל פעל כדין, בהטילו את ביצוע פסק הדין על המשיב במקומם של המערערים. מקורה של סמכות זו בפרק ו' לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 (להלן: " החוק") העוסק ב "ביצוע בעין", כאשר הסעיף הרלוונטי לענייננו הנו סעיף 63 שכותרתו " עשיית מעשה", וזו לשונו:

            63.   (א)       הטיל פסק הדין על החייב לעשות מעשה שלא כאמור בסעיפים 61 או 62 והמעשה ניתן להיעשות על ידי אדם אחר, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות למנהל לשכת ההוצאה לפועל לעשות את המעשה או להרשות לזוכה או לאדם אחר לעשותו במקום החייב.